קורט ווייל ו"לעולם לא נמות"

מאת : דוד פארנט תרגום לעברית: מיכל כהן

"לעולם לא נמות" היה חיזיון דרמטי שהוצג לפני קהל של 40,000 איש במדיסון סקוור גרדנס בניו-יורק ב-9 למרץ 1943, במטרה לגייס מודעות ציבורית להשמדת יהודי אירופה. בחיזיון כיכבו אדוארד ג. רובינסון ופול מוני, וההפקה הועלתה לאחר מכן בערים אחרות. קורט ווייל (1900–1950) היה ממובילי המלחינים בגרמניה ולאחר מכן בתאטראות ברודווי. מוס הארט (1904–1961) היה מחזאי מוביל בברודווי.

 ווייל והארט זכו זמן קצר לפני כן להצלחה גדולה בברודווי בהפקת "הגברת בחשכה" ( Lady in the Dark) עם התמליל של איירה גרשווין, ובעת זו תמכו במאמץ המלחמתי בעבודה משותפת על "מעשי שטות בהפסקת הצהריים" (Lunch Hour Follies), סדרת הצגות וראייטי שהופקו על-ידי אגף התאטרון האמריקני על מנת לעודד את המורל של הפועלים בבתי החרושת שייצרו חומרי אספקה למלחמה. (ווייל, שעדיין לא קיבל אזרחות אמריקנית, היה לעתים קרובות מנוע מלהיכנס למפעלי תעשיית ההגנה).

 אין זה סביר שווייל ובן הכט נפגשו בעת שהייתו של הכט בברלין בשנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים, במסגרת עבודתו של הכט ככתב עבור שיקאגו דיילי ניוז, אבל ווייל ציין את הכט כבר ב-1934 כפרטנר אמריקני פוטנציאלי לעבודה משותפת. סביר שהשניים נפגשו זמן קצר לאחר הגעתו של ווייל לארה"ב ב-1935 על מנת לעבוד על הפקת "הדרך הנצחית", מופע ראווה תנ"כי שבויים בניו-יורק על-ידי מאקס ריינהארדט עם מוסיקה מאת ווייל וליברטו מאת פרנץ וורפל. ווייל עם הזמן היה מקושר להכט גם חברתית, באמצעות שכניו שהתגוררו במחוז רוקלאנד שמצפון לניו-יורק, כולל בורגס מרדיט, הלן הייס, ובעלה צ'ארלס מקארתור, שעבד בשיתוף עם הכט לעתים קרובות.

לווייל היו כל הכישורים הדרושים לעבוד על "לעולם לא נמות". כמהגר מגרמניה, בנו של חזן, תלמידו של המוזיקאי האיטלקי פרוצ'ו בוזוני, ומלחין תאטרון מלידה, הוא רכש מיומנות בטכניקות לשימוש אפקטיבי במוסיקה במופעים וברדיו. הוא השתמש בתאטרון כדי להדגיש נושאים חברתיים במשך כל הקריירה שלו. אמנם הוא אופיין לעתים קרובות כמלחין "פוליטי" בגלל הקשר שהיה לו בגרמניה עם ברטולד ברכט, אבל ניתוח מדויק של כתיבתו והמוסיקה שלו מגלה שהיה מעוניין יותר במצב האנושי מאשר במטרות פוליטיות. רצונו לעבוד על "לעולם לא נמות" נבע יותר ממצוקת היהודים באירופה מאשר משכנוע להצטרף להכט בתמיכתו בפיטר ברגסון והוועדה לצבא יהודי של יהודים ארץ-ישראלים או חסרי מדינה. 

למרות שהיה פציפיסט בצעירותו, ווייל היה מחויב מאוד לתמיכה במאמץ המלחמתי האמריקני ולהפגנת נאמנותו לארה"ב. כבר ב-1941 הוא סיפק את המוסיקה למחזה "כיף להיות חופשי" (Fun to be Free). מופע מוקדם זה מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור הוצג במדיסון סקוור גרדנס בחסות "הילחמו למען החופש", קבוצה שתמכה במעורבות נחרצת של ארה"ב במלחמה באירופה. הוא חיבר גם שירי תעמולה (חלקם לשידור בגרמניה); מוסיקת רקע ל"חיל הים שלכם" – תכנית רדיו של מאקסוול אנדרסון שהוזמנה ביחד על-ידי CBS ו-NBC; מוסיקה ל"הצדעה לפריז" – סרט תעמולה בבימויו של ז'אן רנואר; וארבע מלודרמות פטריוטיות עבור הלן הייס – שהוקלטו על-ידי RCA Victor תחת הכותרת "עיני ראו את התהילה" (Mine Eyes Have Seen the Glory).

כאשר הכט פנה אליו בהצעה לעבוד ביחד על "לעולם לא נמות", ווייל היה עסוק, ביחד עם בלה ספיווק, בפיתוח תסריט להצגת ברודווי בכיכובה של מארלן דיטריך, שהייתה מבוססת על "ונוס של איש אחד" (One Man's Venus). הפרויקט לא התממש אבל פותח בהמשך עם מחברים אחרים ל"מגע אחד של ונוס" (One Touch of Venus). אחרי שקרא את התסריט של הכט, ווייל החליט להשתמש מחדש בחלק מהמוסיקה של "הדרך הנצחית" וכן במוסיקה נוספת שתהיה בעלת משמעות עבור הקהל. כתוצאה מכך, היצירה אינה יצירה שלמה אלא אוסף של קטעי מוסיקה רקע שחוברה כדי להדגיש את העיצוב הדרמטי של עבור התסריט של הכט.

 ווייל צרף לפרויקט את המלחין והמנצח איזאק פון גרוב, על מנת שיהיה מנהל מוסיקלי של תזמורת בת 50 נגנים של NBC, יעבוד עם המקהלות, ויטפל בכל מערך ההפקה המוסיקלית. מאחר וגרוב ניצח על 153 הופעות של "הדרך הנצחית", הוא היה האדם המתאים לעיבוד קטעים מתוך היצירה "לעולם לא נמות". גרוב גם ניצח על המוסיקה שווייל חיבר למופע "מסילות ברזל במצעד" (Railroads on Parade), שהוצג חמש פעמים ביום במהלך היריד העולמי בניו-יורק ב-1939–1940.

על ההופעה באמפיתאטרון הוליווד בול ב-21 ליולי 1943, ששודרה ב-NBC ברחבי ארה"ב, ניצח מלחין הסרטים הנודע פרנץ ווקסמן. למרבה הצער, לא שרד מפריטי ההופעה שום דבר שהיה יכול לספק רמזים לגבי המידה שבה הטקסט שוּנה על מנת למלא את צרכי ההפקות שבאו לאחר שתי ההופעות הראשונות במדיסון סקוור גרדנס בניו-יורק. למרות שבשידור מהוליווד בול תוארה ההפקה כ"העתק מדויק" של ההפקה בניו-יורק, הטקסט המוקלט היה שונה במובנים מסוימים מן העיבודים של ווייל. אפשר לשמוע מוסיקה מ"הדרך הנצחית" שעובדה כמוסיקת רקע לטקסט המדובר וגרסה תזמורתית של "השיר של מרים" המשמשת כמוסיקת רקע. כמו כן נכללים בהפקה תרועות אחדות, רצפים של אקורדים ממושכים, ורסיסי מוסיקה נאצית שאליהם מגיבים קטעים ערוכים של "התקווה" ו"מערבולות הסכנה" (שיר פולני סוציאליסטי מהפכני). החלק השני, "יהודים במלחמה", הציג סדרת המנונים ומנגינות לאומיות, כולל השיר הבריטי "ארוכה הדרך לטיפרארי" ו"שיר הצבא האדום" של לייב קניפר, הידוע גם בשם "חיל הפרשים של הסטפה". 

מאחר ורוב המקורות המוסיקליים נעלמו, קשה מאוד לשחזר את המוסיקה של "לעולם לא נמות" ונשאר רק לשכתב את מה שניתן לשמוע באופן בלתי מושלם בהקלטת הרדיו. בסופו של דבר, המוסיקה אינה עקרונית להערכת היצירה, ואף ווייל לא טען על בעלות מלאה על המויסקה. אולם ווייל ידע כיצד להשתמש במוסיקה כדי ליצור אפקט דרמטי, והוא הצליח להעביר את אוירה מרגשת ומרוממת נפש שהשתלבה היטב ביצירה והשכילה לחבר בין כל הסצנות התאטרליות לידי חטיבה אחת ולהפוך את "לעולם לא נמות" לחוויה בלתי נשכחת.

לקריאה נוספת

Citron, Atay. "Pagentry and Theatre in the Service of Jewish Nationalism in the United Sates, 1933-1646." Ph.D. dissertation, New York University, 1989.

Drew, David.Kurt Weill: A Handbook. Berkeley: University of California, 1987.

Farneth, David with Elmar Juchem and Dave Stein.Kurt Weill: A Life in Pictures and Documents.New York: Overlook: 2000.

Hecht, Ben.We Will Never Die. Two unpublished versions of the script bearing Weill's annotations. Weill-Lenya Research Center: Series 20 and Yale Collection, folder 475.

Symonette, Lys and Kim H. Kowalke, trans. and ed.Speak Low (When You Speak Love): The Letters of Kurt Weill and Lotte Lenya. Berkeley: University of California, 1996.

Whitfield, Stephen J. "The Politics of Pageantry, 1936-1946."American Jewish History84, no. 3 (1996): 221-251.