השפעות המודרניזם על הספרות ועל תיאטרון יידיש

ראשיתו של המוסד התרבותי 'דזשיגאַן און שומאַכער' בלהקת הקליינקונסט־בינע ביידיש בשם 'אַררט' (לפעמים אַראַראַט(, שנוסדה ב־1927 בהנהלת המשורר משה ברודרזון בעיר לודז' שבפולין. מקורה של הלהקה ב'לאָדזשער טעאַטער־סטודיאָ' [הסטודיו למשחק בלודז'], שנוסד ב־1925 גם הוא בהנהלת ברודרזון. 'אררט' – ראשי תיבות של 'אַרטיסטישער רעוואָלוציאָנערער טעאַטער' [תיאטרון אמנותי מהפכני], או בגרסה אחרת 'אַרטיסטישער רעווי־טעאַטער' [תיאטרון רֶבְיוּ אמנותי], נושא בשמו התייחסות להר אררט, אשר במסורת היהודית מסמל לידה מחדש לאחר המבול. 'אררט' הייתה אחת מלהקות תיאטרון יידיש המרכזיות שפעלו בפולין בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, בהשפעת הקברט הספרותי האירופי והרוסי תוך שילוב המסורת של מופעי הומור ביידיש.

פעילותו של משה ברודרזון בלודז'

המודרניזם לא פסח על לודז', העיר השנייה בגודלה בפולין, ששלטה בה תעשיית טקסטיל והיא זכתה לכינוי הספרותי 'מנצ'סטר של פולין'. י"מ ניימן תיאר את הדימוי העצמי של תושבי לודז':

אין לתפוס כראוי את דז'יגאן ושומאכר מבלי להכיר תחילה את לודז' רבתי, שהצטיינה באריגיה ובבדיחותיה [...] הבדיחה בלודז' היתה מעין שמן למדורה, תבלין החיים. יהודי לודז'אי היה מלווה את יומו בבדיחה, בשכבו ובקומו. אומרים, כשיהודי מלודז' היה נוחר ומדבר מתוך שינה – היה פולט בדיחה. כשהבדיחה היתה טובה – היה מתעורר משנתו; כשהבדיחה היתה רעה – היה ממשיך בשנתו.

נחום סוקולוב תיאר את לודז' ברוח פוטוריסטית כעיר –

לא פולנית ולא גרמנית ולא רוסית ולא יהודית, אלא כולן יחד [...] יריד גדול, חרושת צמר גפן ענקית, מתחילת בריאתה אשכנזית, ונוספה עליה יהודית, רחובות הומים, רוחשים, מסובכים, מתפּשטים, מכונות וארובות עשן, רטט ופרכּוּס של עבודה, התפּתחות נפלאה, פּזיזה של חוש מעשי, טרדות העסקים ובלבולי המסחר, פבריקנטים יהודים ועוזריהם, קומיסיונרים יהודים־ליטאים, משולחים־למסחר שיוצאים משם והולכים וכובשים כל שוקי רוסיה האירופית והאסייתית ופושטים ידיהם עד ארץ סין, זבינא זבינא ותגרים ושטרות, מרכז סוער, רותח, שררות הממון.

לודז' החלה לגדול עם תחילת המהפכה התעשייתית ב־1821, ובקצב מהיר יותר מ־1866 ועד מלחמת העולם הראשונה. אוכלוסייתה גדלה מ־32,500 איש ל־630,000 איש במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. בעשור השני של המאה העשרים צמחה האוכלוסייה היהודית בלודז' בקצב מהיר בעקבות הגירת פליטים מרוסיה בשל המהפכה והפוגרומים. ב־1910 התגוררו בעיר יותר מ־400,000 תושבים, מהם 160,000 יהודים, כ־40% מכלל האוכלוסייה. ב־1914 התגוררו כ־100,000 יהודים בשכונת באלוט [Bałuty], שכונת המגורים של הפועלים ובעלי המלאכה היהודים שהפכה לסמל הפרולטריון היהודי בעיר.בשכונה הזאת נולד וגדל שמעון דז'יגאן. בשנים -1921-1931, בעת המשבר הכלכלי לאחר מלחמת העולם הראשונה, חיו בעיר כ-200,000 יהודים, כ-32% מכלל האוכלוסייה.

תאטרון 'אררט' 

פעילות ה'לאָדזשער טעאַטער סטודיאָ' [הסטודיו למשחק בלודז'] בניהולו של משה ברודרזון, שהפך לימים לבסיס להקמת 'אררט', לא התחילה בחלל ריק. תלמידי הסטודיו באו ברובם מן החוגים הדרמטיים השונים שהיו קיימים באותה העת בלודז', כגון מועדון הצעירים 'צוקונפֿט' [עתיד], שהחל לפעול בעיר ב־1919; 'אונדזער ווינקל' [פינתנו];'שלום־עליכם־קרײַז' ]חוג שלום עליכם], ששמואל (שמוליק) גולדשטיין היה בו חבר; והחוג הדרמטי שפעל בבית משפחת סאַלֶם האמידה, שבו היה חבר דז'יגאן.

פרגמנטים מתוך הספר הבמה כבית ארעי: התיאטרון של דז'יגאן ושומאכר (1980-1927) מאת דיאגו רוטמן , בהוצאת מאגנס .דצמבר 2017.

 


חסות ,שיתוף פעולה