יצחק לייב (לייבוש) פרץ - סופר, משורר, מחזאי, מאבות ספרות היידיש.

י.ל. פרץ נולד בזמושץ' בשנת 1852 למשפחת קמעונאים, עם אב ליברלי ואם מסורתית, אשר אסרה על פרץ ללמוד בבתי ספר לא דתיים.

בהתאם למסורת, הקים פרץ משפחה כבר בגיל 18, אך לאחר שנים אחדות עזבה אותו אשתו ולקחה עימה את ילדם. פרץ הגלמוד נסע לוורשה ללמוד משפטים. בוורשה פגש יהודים מתנועת ההשכלה, והתנסה לראשונה בכתיבת שירה, אך וויתר במהרה. בשנת 1876 סיים את לימודיו וחזר לזמושץ', שם פתח בקריירה מקצועית ונישא בשנית.

בזמושץ' ניסה פרץ לשוב גם למלאכת הכתיבה, וכתבי שירה ופרוזה עבריים פרי עטו התפרסמו בשנת 1887. התמקדותו בכתיבה הגיעה כתוצאה מצירוף נסיבות- לאחר שאחד מיריביו המקצועיים הלשין לשלטונות הצאר (אשר שלט באותו זמן בחלק זה של פולין), וטען כי פרץ עוסק בפעילות סוציאליסטית. כתוצאה מכך נשלל רשיונו של פרץ לעסוק בעריכת דין, והוא נאלץ להתמקד בכתיבה יידית על מנת לנסות להתקיים. הוא יצא קשר עם שלום עליכם, אשר עסק באותו זמן בהוצאת כתב עת ספרותי ביידיש, ושלח לו שיר בשם "מוניש". לבקשתו של פרץ, ערך שלום עליכם את היצירה, אך פרץ לא אהב את התוצר הסופי. הדבר הביא לנתק מסוים בין השניים, אשר למרות שלא היו יריבים, מיעטו לדון ביניהם בכתיבתם. אף על פי כן, הוסיף שלום עליכם לפרסם עבודות פרי עטו של פרץ, והעניק ביקורת טובה לקובץ אגדות שפרסם פרץ.

באותו זמן יזם יאן בלוך, בנקאי ופילנתרופ יהודי מפורסם מוורשה, קבוצה שמטרתה תהיה תיאור החיים היהודיים בפרובינציות הפולניות השונות. פרץ, שעדיין היה נתון בקשיים כלכליים, החליט להצטרף לקבוצה, בעיקר מטעמים כלכליים. הוא טייל ברחבי ערים ועיירות אשר היתה בהן אוכלוסייה יהודית, אסף חומרים ועל בסיסם העניק מספר הרצאות בעברית בוורשה, ופרסם שני אוספי סיפורים ביידיש: "תמונות משפחתיות" ו"רשמים ממסעות בפרובינציה".

בשנת 1890 התמנה לתפקיד רבני בקהילה היהודית בוורשה, והחזיק בתפקיד עד סוף ימיו, וכך הגיע ליציבות הכלכלית אשר אליה שאף כל כך. יציבותו אפשרה לו להמשיך את הכתיבה, והוא פרסם מספר מאמרים ושירים. במאמריו עסק באנטישמיות, בהקצנה בתוך החברה היהודית, ובמצבן של הנשים בחברה היהודית. אלא שבשלב זה נעצר על ידי שלטונות הצאר עקב מעורבות בהתארגנויות חברתיות, והוגלה למשך ארבעה חודשים. פרץ המשיך לתרגם עבודות שלו מעברית ליידיש ולהפך ועיבד חלק מן הסיפורים למחזות.

כבר בראשית המאה העשרים מגלה פרץ עניין בדרמה כמדיום לביטוי ספרותי .בין השנים 1902-1903 הוא כותב בעברית סידרת מערכונים, ביניהם:

אמנון ותמר, בגן העיר, חתן וכלה,
 על יד החלון, בחוץ, בנים, בשפל

סחופי זרם, המלמד מחלם, סבתא יכנא, עולם הבא, עם הבוקר, מה שנעוץ ביכנורון. הוא מתרגם את מערכוניו ליידיש ומקפיד לכתוב את רוב יצירותיו הדרמתיות הגדולות בשפה זו. הוא תירגם את המחזה גטו מאת ה. היירנמס ופרסם אותו בדפוס בשנת 1904 ובכך הוכיח כי התיאטרון הינו חלק אינטגרלי וחשוב מתרבות העם היהודי. שתי להקות תיאטרון אשר פעלו באותה עת בוורשה ונתנו שמץ של תקוה כי אכן יקום תיאטרון יהודי המסוגל להתמודד עם מחזאות רצינית המתעלה מעבר למלודרמות קלילות היו הלהקות של אסתר-רחל קמינסקה ופרץ הירשביין.

בשנת 1903 הוא מפרסם ביידיש את המחזה "חורבן בית הצדיק" דרמה בארבע מערכות  קישור למחזה

בשנת 1909, פרסם מחזה בשם "שלשלת הזהב", בו הוא עוסק ברוחניות היהודית. המחזה הוצג על ידי האחים קמינסקי בוורשה, וזכה לתגובות נלהבות.

את המחזה  "בלילה בשוק הישן" ראה פרץ כיצירתו המסכמת את דרכו כסופר. הראיה, שום יצירה אחרת שלו לא זכתה לשלושה נוסחים שונים בשנים 1907, 1909 ונוסח שלישי שפורסם לאחר מותו בשנת 1922 . פרט לאלה ישנן עוד 7 טיוטת ביניים מן השנים 1908-1914.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניסה לעזור ליהודים אשר נותרו מחוסרי קורת גג בשל המלחמה, אך זמן לא רב לאחר מכן, נפטר מהתקף לב.

קישורים:

עולמו הרוחני של י.ל.פרץ מאת דן מירון הארץ פרק 1 

עולמו הרוחני של י.ל.פרץ מאת דן מירון הארץ פרק 2

עולמו הרוחני של י.ל.פרץ מאת דן מירון הארץ פרק 3

עולמו הרוחני של י.ל.פרץ מאת דן מירון הארץ פרק 4

שנות הילדות של י.ל פרץ מפי חברו ד"ר יצחק גליבטר

תמיכה, חסות ,שיתוף פעולה