ניצחון הרוח

אוסף תיאטרון השואה המקוון

YOU CAN NOT DESTROY THE HUMAM SPIRIT  AND CREATIVITY

"הפשיסטים יכולים להרוג אותנו. זה קל. אבל אנחנו פה בגטו הוכחנו שבדבר העיקרי הם נכשלו: הם לא הצליחו לשלול מאתנו את צלם האדם. את השאיפה לרוחני, לאמת, לטוב וליפה." 

(מתוך המחזה גטו מאת יהושע סובול)  

מאת: מוטי סנדק, יזם ועורך ראשי

ספרו של דב שידורסקי "תולדותיהם של אוספי ספרים וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם באירופה לאחר השואה" (הוצאת מאגנס 2008) סוקר באופן מקביל בעת ובעונה אחת עם תהליכי הבנייה, האיסוף, הריכוז והשימור של מורשת היהדות בארץ ישראל, כיצד פעל שלטון הרשע הנאצי בגרמניה במגמה להשמיד את התרבות היהודית ולהכחיד את זכרה באמצעות שריפתם והשמדתם של אוצרות רוח יהודיים (שיאו שריפת 20.000 הספרים בכיכר בבל בברלין בלילה ה-10 במאי 1933), טיהור אוספי ספריות גרמניות מספרות יהודית, ופיזור ופינוי אוספים יהודיים לגטאות ולמחנות ריכוז. יחד עם זאת פעלו הנאצים גם לאבטחתם ולשימורם של אוספים וספריות יהודיות שלמות לצורך מחקר עתידי שנועד לתרום בדיעבד ללגיטימציה של השמדת עם ישראל ומורשתו.

ב-20 בינואר 1942 בשעה 12:00 בצהריים בדיוק התכנסו לישיבה בווילה ונזה בפאתי ברלין חמישה עשר בכירי הרייך השלישי בראשות רינהרד היידריךReinhard Heydrich ) (,ראש משטרת הביטחון של הס"ס ויד ימינו של היטלר.

סגן אלוף אדולף אייכמן היה מזכיר הישיבה ורשם את הפרוטוקול, בו נרשם בין היתר: הנדון – הפתרון הסופי המשימה - לטהר מיהודים את מרחב המחיה הגרמני על בסיס חוקי. במהלך הפתרון הסופי הזה של השאלה היהודית באירופה, באים בחשבון כ-11 מיליון יהודים המחולקים לארצותיהם השונות על פי הרשימה המפורטת בעמוד 6 בפרוטוקול "

ביומנו מתאר יאנוש קורצ'אק אפיזודה שולית שהתרחשה בחנות בגטו ורשה ובה קונה מתרעמת על החנוונית. "גברתי", עונה החנוונית, "אין זו סחורה ואין זו חנות, את לא לקוחה ואני לא חנוונית. אני כלל לא מוכרת לך ואת לא משלמת לי, כי הניירות הללו אינם כסף כלל. את אינך מפסידה ואני איני מרוויחה. מי מרמה פה את מי היום ולמה לו כל זה? - אלא שצריך בינתיים לעשות משהו, לא?".

יהושע סובול ציטט במחזהו גטו מיומנו של הרמן קרוק בגטו וילנה את הפסקה המופלאה, אחת המרטיטות לטעמי במחזאות השואה: "הפשיסטים יכולים להרוג אותנו. זה קל. אבל אנחנו פה בגטו הוכחנו שבדבר העיקרי הם נכשלו: הם לא הצליחו לשלול מאתנו את צלם האדם. את השאיפה לרוחני, לאמת, לטוב וליפה. הם אסרו עלינו להכניס פרחים לגטו, ואנחנו מגישים איש לרעהו עלי שלכת, אולי אלה הם הפרחים הכי יפים שבני אדם הגישו מימיהם".

שני הטקסטים האלה, המסמלים את הייאוש והתקווה, הן טיפות בים של ספרות השואה.התיאטרון הוא כלי חוויתי מרגש מן השורה הראשונה אשר חושף ומנגיש את חיי הרוח בזמן השואה, שרק מעט ידוע עליה- באופן שאף אחת מהאומנויות האחרות אינן יכולות להציע .

   מה נעשה עד היום בתחום חקר השואה והנצחתה ?

• איסוף, תיעוד ושימור זיכרון השואה: מוזיאונים, ארכיונים, ספריות, אוספים פרטיים, אנדרטאות זיכרון, מאגרי מידע באינטרנט (כ-850 מוסדות וארגונים בעולם), אוסף שמות הנספים ביד ושם .
• מחקר ופרסום: ספרים, מאמרים, כתבי עת, אינטרנט.
• שימור והעברת המורשת: שימור ותיעוד עדויות הניצולים (פרויקט שפילברג) מסעות תלמידים מישראל למחנות בפולין.
• רדיפה והעמדה לדין של פושעים נאצים : מרכז שמעון ויזנטל, משפט אייכמן.
• חשיפה, תיעוד והוקרה של חסידי אומות העולם :יד ושם
• הטבעת המונח רצח עם GENOSIDE על ידי רפאל למקין (1943)
• ההכרזה על מגילת זכויות האדם לכל באי עולם על ידי האו"ם 10 דצמבר 1948 (The Universal Declaration of Hunan Rights )
• הכרזת העצרת הכללית של האו"ם מיום 25 אוקטובר 2005 על קיום יום השואה הבינלאומי מדי שנה ביום 27 בינואר.
• בחודש אוקטובר 2010 הושקה רשת המחקר האירופית של השואהEHRI , הכוללת 30 ארכיוני שואה באירופה, בהם יד ושם, במטרה ליצור תשתית דיגיטלית אחידה של מאגרי הארכיונים של השואה והנגשתם לצורכי מחקר ולימוד.

מחזאות שואה במערכת החינוך בישראל

בישראל מוכרים בעיקר ארבעה מחזות שואה (חלקם נלמדים בבתי ספר): אנה פרנק המחזה (1956) המבוסס על היומן שפורסם בשנת 1947, בעלת הארמון מאת לאה גולדברג (1956),חנה סנש מאת אהרון מגד (1958) וילדי הצל מאת בן-ציון תומר (1961). אף שנכתבו והוצגו למעלה ממאתיים מחזות בנושא בעברית .

 הצורך

השואה טרם נחקרה מן ההיבט הזה. כיצד המשיכו יוצרים ואמנים במחנות וגטאות ליצור ומאות אלפי אסירים כלואים בתת תנאים לצרוך תרבות ולא לוותר על חיי הרוח, למרות השימוש הציני  שנעשה על ידי השלטון הנאצי להרבות סבל, זוועה והשמדה המונית,במטרה לחסל את העם היהודי ,רוחו ותרבותו. 

לאחר רדת המסך במאי 1945 לא קמו היוצרים, לא הסירו את האיפור, לא חזרו אל ארץ החיים. זו הייתה הצגתם האחרונה. הם קיבלו כרטיס לכיוון אחד. חלקם  שרדו ,יצירותיהם  נשמרו והן מוצגות,נחקרות ומספרות את סיפורו של ניצחון הרוח האדם  והיצירתיות על  פני הרשע והשנאה.

ההשקה בווילה ונזה לציון 70 שנה לוועידת וונזה.

ב-19 בינואר 2012 בשעה 11:00 בבוקר, בחלוף 70 שנה פחות יום מאז אותה ישיבה מצמררת הידועה בספרי ההיסטוריה כוועידת ונזה - הגעתי לווילה ונזה בפאתי ברלין (המשמש מזה 20 שנה מרכז לחינוך וחקר השואה בכל הקשור לוועידת ונזה ותוצאותיה), אל אותו חדר בדיוק בו נתקיימה הוועידה ,יחד עם שותפי ליוזמת אוסף תיאטרון השואה המקוון פרופ' גד קינר יו"ר מועצה המערכת האקדמית, באותו מעמד השתתפו קבוצות חוקרי תיאטרון שואה מישראל ,ארצות הברית ואירופה, חברי מועצת המערכת האקדמית שלנו וכן אנשי תיאטרון, חוקרים, היסטוריונים ואנשי תקשורת ומדיה מברלין. המארח של טקס ההשקה ויום העיון היה מנכ"ל ווילה ונזה ד"ר נורברט קמפה. את מדינת ישראל ייצג בטקס בשם משרד החוץ נספח התרבות של שגרירות ישראל בברלין מר רן יעקובי.

במעמד זה הושק המיזם  ניצחון הרוח: אוסף תיאטרון השואה המקוון, במטרה לשמש קורת גג ידידותית למידע המצוי בארכיונים, ספריות ואוספים ברחבי העולם הכולל כ-1,500 מחזות שנכתבו והוצגו לפני השואה, בגטאות ומחנות וכן יצירות שנכתבו וממשיכות להיכתב מאז 1945 ועד היום, לצד סיפורי חיים של מאות יוצרים שנכחדו – כך שכל המידע, ערוך ומפוקח אקדמית,נגיש און-ליין מכל מקום, בכל זמן לכל אדם.

תודתי החמה למר צבי ענבר ,מנהל וועידת התביעות בירושלים על תמיכתו החמה במחקר, איסוף וקטלוג האוספים  הרבים והנגשתם  לציבור החוקרים, היוצרים, התלמידים והציבור הרחב באתר זה, כשלב ראשון של המחקר היחיד מסוגו בעולם בתחום זה. ממשק באנגלית נימצא בשלב עריכה  ויועלה בהמשך.

היבטים אקדמיים

מאת: פרופ' גד קינר (קיסינגר) יועץ אקדמי ויו"ר מועצת המערכת.

מוטי סנדק הציג את הפרויקט ומטרותיו, על מנת לאפשר עיבוד ומחקר מערכתיים יעילים של החומר הנאסף, מחולקים מאגרי החומרים שנאספו לכשלושים וחמישה עולמות תוכן.

בסיס הנתונים עליו מבוססים התכנים הנאספים באוסף תיאטרון השואה המקוון, כולל תכנים ממקורות מגוונים, מהווה את הפלטפורמה למחקר אקדמי והנחיה, אשר יוודאו את נכונותו ואמינותו של התוכן המפוזר בארכיונים שונים ונאסף עד כה. מידע זה ישמש בסיס להפקות תיאטרון, הפקות מוזיקאליות, תוכניות קברט, סרטים ועבודות אקדמיות.

הפרויקט נוצר בחסותו האקדמית של החוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובפיקוח אקדמי מועצת מערכת הכוללת אנשי אקדמיה ידועים מדינות שונות, ובראשן גרמניה, ישראל וארצות הברית. המועצה כוללת בין היתר שני מחזאים ישראלים בולטים, נאווה סמל ויהושע סובול, שעבודתם מתמקדת בנושאי הבמה של תיאטרון השואה, כל אחד מחברי מועצת המערכת מתמחה בתחום ספציפי משלו, כך שכל עולם תוכן זוכה לפיקוח אקדמי, מחקר ועיבוד קפדניים, כאשר חברים מבין חברי מועצת המערכת הכללית משמשים מרכזי תוכן אקדמיים לעולמות התוכן, כל אחד על פי תחום התמחותו.

מועצת המערכת האקדמית מעניקה תמיכה עצמאית והנחיה לכל מי שזקוק לכך בעבודתו – אמנים ומוסדות אמנותיים המעוניינים להשתמש בחומרים לפרויקטים והפקות, סטודנטים, שברצונם להשתמש בתוכן למטרות אקדמיות, אנשי אקדמיה, מורים וגופים חינוכיים המעוניינים בפיתוח פרויקטים חינוכיים עבור תלמידיהם, ועוד.

חברי מועצת המערכת האקדמית יזמו וייטלו חלק פעיל בכנסים, סדנאות, אירועים, סמינרים, קורסים אקדמיים, סימפוזיונים, תוכניות חינוכיות, פסטיבלים, הפקות דרמה, פרסום מאמרים וספרים ועוד.

אוסף תיאטרון השואה המקוון משמש גם מרכז מידע ויעוץ ,כל החומרים פתוחים לעיון באינטרנט האינטרנט חינם. כל אדם יוכל לשלוח ולקבל מידע על אירועים, פרסומים, פרויקטים חינוכיים, הפקות וכד'. בכלל זה לא רק מידע הקשור בשואה, אלא כל מידע הנוגע לפעילות אמנותית בקרב מיעוטים נרדפים או אלו הנמצאים תחת איום של טרור ורצח עם, ברחבי העולם.

אתר האינטרנט של אוסף תיאטרון השואה המקוון מהווה במה לפרסומים אקדמיים של מחקרים, מאמרים, ביקורות ספרים ועוד, וכל זאת תחת ביקורת מקצועית.

בהתבסס על החומרים שבאתר האינטרנט, הפאנל האקדמי יעודד ויאיץ עריכת מחקרים וחילופי מידע בין חוקרים בעולם. דרך האתר, יתנהל פורום בינלאומי פתוח להחלפה של רעיונות והשקה של שיתופי פעולה.

בהיותו כלי אינטרנטי, נהנה אוסף תיאטרון השואה המקוון מיתרון: היכולת לספק לקהל הרחב חומרים אודיו-ויזואליים, אשר עשויים לשמש מגוון רחב של מטרות, החל מהכנת מצגות PowerPoint וכלה ביצירת סרטים תיעודיים.

מועצת המערכת האקדמית שלנו תבצע את התוכניות השאפתניות הללו, תוך התבססות על הקשרים הקיימים כבר עכשיו עם אירגוניים ומוסדות אקדמיים מן השורה הראשונה. כך, לדוגמא, קיבלנו את חסות מנכלי"ת UNESCO הגב' אירינה בוקובה  (שדבריה מוצגים בהמשך ), מהוועדות הגרמנית והישראלית של הארגון, בנוסף להבטחה נלהבת לשיתוף פעולה מצד המחלקה החינוכית שלו בראשותו של מר קארל פרנקופונה מן המטה הראשי בפריס, עליה אנו מודים לו מאוד.

בתור המזכיר הכללי של המרכז הישראלי של הארגון הבינלאומי לתיאטרון (ITI) הצגתי את הפרויקט בפני נציגים של למעלה ממאה מדינות בקונגרס העולמי ה-33 של הארגון שנערך בחודש ספטמבר 2011 בסין. בעקבות זאת קיבלתי את חסותו של הארגון והסכמה לשיתוף פעולה בפרויקט ובהעברה של חומרים.

הגענו להסכמי שיתוף פעולה עם כ-30 ארכיונים ומוזיאונים לשואה. דרך כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA)  בידינו הפוטנציאל ליישור קו עם מעל ל-850 ארגונים העוסקים בנושא השואה, ביניהם: מוזיאון השואה בוושינגטון, אשר יספק לנו את חומרי ארכיון המוזיקה שברשותו; יד ושם בירושלים העביר לנו תיעוד של כ- 300 טקסטים דרמטיים; המכון היהודי למחקר YIVO בניו יורק אשר בידיו מגוון חומרים רלוונטיים; מוזיאון בית לוחמי הגטאות, שבידיו שמורים כל החומרים של יאנוש קורצ'ק ויצחק כצנלסון. ורשת הארכיונים למחקר שואה של האיחוד האירופי.( EHRI). בישראל יצרנו שיתוף פעולה עם בית טרזין בקיבוץ גבעת חיים המספק לנו חומרי מחקר חשובים לפרויקט טרזין. כמו גם עם מרכז מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ' בגבעת חביבה עבור המחקר על נשים יוצרות בתיאטרון השואה. פרויקט זה נערך בשיתוף Remember the Women Institute  בניו יורק.

לסיכום אל לנו לשכוח את מטרתנו העיקרית– להנחיל, בצורה הנגישה והעדכנית ביותר, את המורשת ההומנית והרוחנית הגדולה של אמני השואה לדורות הבאים, ולקיים את מורשתם – יהי אשר יהי, את רוח האדם, לא ניתן להכניע.

אונסק"ו מצדיעה ליוזמה החדשנית הזו, שחורטת על דגלה את ניצחון האמנות והיצירתיות על פני השנאה 

מאת: אירינה בוקובה, מנכלי"ת אונסק"ו

זהו ציווי מוסרי ללמד ולזכור את השואה ואת המסורת המשגשגת ומלאת החיים של הקהילות היהודיות באירופה לפני מלחמת העולם השנייה.

בל נשכח שהמשטר הנאצי לא רק פעל להשמדת העם היהודי אלא ביקש גם למחוק כליל כל זכר לתרבות העשירה שלו ולתרומתה העצומה לאנושות כולה. אל מול איום ההשמדה, אמנים יהודים כמו גם אנשים רגילים הפגינו אומץ וגדלות-רוח יוצאי דופן בכך שהמשיכו לבטא את רגשותיהם וחוויותיהם בכתב ובאמצעות אמנויות המופע השונות.

בזמן שאחרוני הניצולים והעדים של אותם זמנים איומים עוברים מן העולם, עלינו להבטיח שהמורשת של אלו שנספו ממשיכה לעבור הלאה אל הדורות הבאים. בעוד שרידי החיים היהודיים, טרום מלחמת העולם השנייה, נופלים אל תהום הנשייה, החינוך והתרבות הופכים חיוניים במלאכת שימור הזיכרון ובמתן האפשרות עבור הדורות הבאים ללמוד מן העבר.

במסגרת המשימה האצילית הזו, לתיאטרון ולאמנויות הבמה יש פוטנציאל ייחודי בתרגום עובדות היסטריות ותחושות אנושיות לשפה הבינלאומית של היצירתיות.

ברצוני לשבח את מר מוטי סנדק, יוצר האתר All About Jewish Theatre, על שהצליח להחיות מתוך מעמקי הזוועה של המחנות והגטאות, כל כך הרבה ביטויים אמנותיים מרגשים של העבר- בתוך כל התוכן הטראגי, התיאטרון הזה הוא על החיים ועלה תקווה.

אוסף תיאטרון השואה המקוון (The Holocaust Theatre Online Collection) שהושק על ידי All About Jewish Theatre, יעניק לקהילה הגלובלית גישה רחבה יותר לחלק יקר במורשת היהודית. אונסק"ו מצדיעה ליוזמה החדשנית הזו, שחורטת על דגלה את ניצחון האמנות והיצירתיות על פני השנאה, ההרס ורצח העם- ובכך מצליחה לבסס קשרים מתמשכים בין העבר, ההווה והעתיד.

עולמות תוכן

אנה פרנק, חיי התרבות בטרזין, היטלר על הבמה, המחזות של אלי ויזל ,התיאטרון של ארווין פיסקטור, ג'ורג' טבורי, תיאטרון גרמני לאחר 1945,יאנוש קורצ'אק, התיאטרון היהודי באמשטרדם, יצחק קצנלסון, תיאטרון קאצט, קורט וייל, גטו לודז', מקס ארליך בווסטרבורק, הופעות באושוויץ, רודולף קסטנר וחנה סנש, תיאטרון שואה בישראל, רפאל למקין והאמנה נגד ג'נוסייד, חסידי אומות עולם על במת התיאטרון, שיילוק בתיאטרון שואה, הצגות יחיד, נשים בתיאטרון שואה, משפטי שואה על בימת התיאטרון , "מוסיקה אסורה", קולטורבונד 1933-1941, בין המולדות: הגירת יוצרים יהודיים לארץ ישראל 1933-1945, הדור השלישי, גטו וילנה, גטו ורשה, אלזה לסקר-שילר בירושלים,קברטים בווסטרבורק, תיאטרון בברית המועצות, זיכרונות ויומנים בעיבוד בימתי, פרויקטים חינוכיים.

יוצרים מובילים

אנה פרנק, גורג' טבורי, יצחק קצנלסון, שלום עליכם, מקס ארליך, יאנוש קורצ'ק, אתי הילסהום, חנה סנש, אברהם סוצקובר, לאה גולדברג, פטר וייס, רולך הוכהוט, מוטי לרנר, ג'וליה פסקל, נאוה שאן, נאוה סמל, ויקטור אולמן, פטר קין, יהושע סובול, אלזה לסקר-שילר, אלי ויזל, יהודה עמיחי, נלי זק"ס,חואן מיורגה, קורט גרון, רפאל שכטר, רוי קיפט, הנוש הכנבורג,ליליאן אטלן,הנס קארה, אדולף הופמייסטר, אהרון מגד, אלה מילך-שריף, ג'רמיין טיליון,קאתי לייטנר, שרלוט דלבו, סינטיה אוזיק, גילה אלמגור, ישראל אלירז, לאה גולדברג, דן גורדון, שרלוטה סולומון, וונדי גרוף, ז'אן קלוד גרומברג, פרנסיס גודריץ' ואלברט האקט, יוסי יזרעאלי, אלפרידה ילניק, ברברה לבו, סביון ליבריכט, ארתור מילר, סטפני סאטי, דיאנה סמואלס, נאוה פיאטקה, ברנרד קופס, וונדי קסלמן, ג'ורג' קרייסלר, ברטולד ברכט, קורט וייל, מרטין שרמן, יצחק שדה ועוד.

מועצת מערכת

יוזם עורך ראשי : מוטי סנדק, יו"ר מועצת המערכת ,יועץ אקדמי: פרופ' גד קינר-קיסינגר (אוניברסיטת תל אביב) היסטוריונית ומרכזת תוכן: ד"ר חני ברקת-גלנצר, רכז מחקרים : יאן קינה (האוניברסיטה העברית, ירושלים)

חברי מועצת מערכת : פרופ' רוברט סקלוט (ארצות הברית) פרופ' דוד אלכסנדר (ישראל) אביבה אסרינסקי (ארצות הברית) ד"ר מרגלית שלאין, פרופ' הנריק איגר (ארצות הברית) ד"ר גוידו יוכן פלקר (גרמניה) פרופ' ענת פיינברג (גרמניה) ד"ר סופי פטאור (גרמניה) פרופ' מיכל גוברין (ישראל) ד"ר אריקה הוס (ארצות הברית) שמואל עצמון-וירצר (ישראל) ד"ר ג'וליה קלרה-קסוס (ארצות הברית/צרפת) פולקה קון (גרמניה) פרופ' מיכאל וולפה (ישראל) ד"ר ג'ון לונדון (אנגליה) נאוה סמל (ישראל) נעמי פז (ארצות הברית ) פרופ' רבקה רוויט (ארצות הברית) יהושע סובול (ישראל) ברט וורב (ארצות הברית) ד"ר שלי זר-ציון (ישראל) ד"ר אולגה לויטן (ישראל) פרופ' תום לוי (ישראל) ד"ר ליסה פשל (אנגליה) ד"ר רושל סיידל (ארצות הברית ) פרופ' יחיאל שיינטוך (ישראל ) יעקב קאופמן (ישראל). 

תמיכה, חסות, שיתוף פעולה 

אוסף זה הוקם בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

צילום מתוך:

קיסר אטלנטיס מאת ויקטור אולמן (1898-1944)ופטר קין (1919-1944) באופרה של בוסטון2011