שלום עליכם והתאטרון 

ד"ר ליאוניד רויטמן 

שלום עליכם (שלום רבינוביץ), נולד ב-כ"ו באדר א תרי"ט (2 במרס 1859), בפריאסלב חמלניצקי (Переяслав-Хмельницкий) שבאוקראינה, ונפטר ב-י' באייר תרע"ו (13 במאי 1916) בניו יורק. הוא היה אחד החשובים שבסופרי היידיש של סוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20. יחד עם מנדלי מוכר ספרים (1836–1917) ויצחק לייבוש פרץ (1851–1915) הוא נמנה עם קבוצת מייסדי הספרות היהודית המודרנית.

פרסומו הראשון היה מאמר בעברית מ-18 בפברואר 1879 בעיתון הצפירה תגובתו על דברי ביקורת על הקהילה היהודית בעיר מולדתו שפורסמו באותו העיתון קודם לכן .

סיפורו הראשון ביידיש, ששמו צוויי שטיינער (שתי אבנים), פורסם בהמשכים בדאָס ייִדישעס פֿאָלקסבלאַט בקיץ 1883. על החתום: שלום ראב-ווטיש – כרמז להיותו מכהן כרב-מטעם בעיירה לובני. בשנה ההיא פרסם באותו כתב העת פיליטונים: "די וויבאָרעס" (בחירות) – שעליו לראשונה חתם בשם שלום עליכם, "די איבערגעכאַפּטע בריוו אויף דער פּאָסט" (מכתבים מיורטים בדואר), "וווּ איז אונדזער קאַפּיטאַן?" (איפה רב החובל שלנו?). פעילות זו נמשכה שלושה עשורים.

שנות היצירה של שלום עליכם חופפות פחות או יותר את אחת התקופות הגועשות והקריטיות ביותר בתולדות העם היהודי, תקופה שזכתה לכינוי 'דור התחייה'. זהו פרק הזמן המתחיל בפרעות המכונות 'סופות בנגב', שהכו ביהודי דרום רוסיה באפריל 1881, ומסתיים עם כניסת הבריטים לפלשתינה ב-1917, כשהיישוב היהודי בארץ ישראל היה כבר עובדה שרירה וקיימת .

הוא התנסה בכל הז'אנרים האפשריים: רומנים, סיפורים קצרים, פיליטונים, ביקורת, שירה ואף ניסה את כוחו בכתיבה בעברית וברוסית. שלום עליכם נחשב לסופר יידיש הנקרא ביותר, והוא מוכר במיוחד כמחבר סיפורים קצרים ומונולוגים.

אפילו ביצירות המופת הגדולות והידועות שלו שבזכותן התפרסם, כמו מנחם-מנדל (1892–1913), טבֿיה דער מילכיקער (טוביה החולב, 1894–1914), מאָטל פּייסי דעם חזנס (מוטל בן פייסי החזן, 1907–1916), מסתמנות בבירור תכונות של הסוגה הספרותית נובלה (שהיא בעצם סיפור קצר ומונולוג). אחת הסיבות לכך היא ששלום עליכם פרסם פרקים של הרומנים האלה במגוון כתבי עת לאורך תקופות מגוונות, לכן כל פרק היה חייב להוות יצירה ספרותית עצמאית. שנית, לאורך הזמן נוספו נסיבות ותנאים שלא היו קיימים כאשר התחיל שלום עליכם לכתוב את היצירות האלו והתווספו פבולות חדשות שהמחבר לא לקח בחשבון בתחילת הכתיבה .

גם התאטרון היה מרכיב חשוב ובלתי-נפרד מדרכו הספרותית של שלום עליכם. דרך היצירות המפורסמות שלו כמו הרומן די בלאָנדזשענדע שטערן (כוכבים תועים), סדרת הסיפורים כּתרילעווקער פּראָגרעס והסיפור שימעלע שנכתב בעברית, אנו רואים כמה חשוב היה לסופר נושא התאטרון. ארבע שנים לאחרי שנכנס לתחום ספרות היידיש, כתב שלום עליכם בשנת 1887 יצירה דרמטית בפעם הראשונה : המחזה במערכה אחת דער דאָקטער (הרופא) – מערכון ביקורתי מחיי משפחה יהודית של נובורישים, מתעשרים חדשים. מאז היה הנושא העיקרי ברוב מחזותיו של שלום עליכם השאיפה של עשירים חדשים להשתלב בחברה באמצעות המרת כסף או רכוש במעמד גבוה יותר, הן חברתי הן השכלתי. בשנה ההיא (1887) פרסם שלום עליכם מחזה בנושא דומה, דער גט. לפיכך למן מחזותיו הראשונים אפשר לראות את הקו המחבר בין התוכן הפיליטוני של מחזותיו לסגנון התאטרוני של הפיליטונים ושל סיפוריו הקצרים. לא בכדי התפרסם שלום עליכם כמספר סיפורים נפלא, ואף ערך כמה מסעות קריאה ברחבי תחום המושב של רוסיה הצארית ובמרכזים יהודיים באירופה ובצפון אמריקה.

המחזה הגדול הראשון של שלום עליכם היה יקנה"ז – מחזה מחיי הבורסה שנכתב בשנת 1894 עקב התנסויות וחוויות אישיות של המחבר בתחום זה... כאן התגלתה כבר לראשונה הבעיה המרכזית של כל היצירותיו הדרמטיות – נטייתו לצד הסיפורי-טקסטואלי והזנחת המרכיב העלילתי. אך זו לא הייתה הבעיה היחידה של המחזה הספציפי הזה. ברוקרים מהבורסה בקייב (מקום מושבו של שלום עליכם עד לשנת 1905) זיהו את עצמם בתיאוריים הקומיים של הדמויות והלשינו על שלום עליכם לשלטונות, כך שעל המחזה חל איסור כפול. ראשית נאסרה ברוסיה כל הפקת מחזה ביידיש , אך המחזה יקנה"ז נאסר לפרסום גם בשל תוכנו, וכל העותקים שכבר הודפסו הוחרמו בידי הצנזור של קייב .

ההפקה התאטרונית המוצלחת הראשונה בחייו של שלום עליכם הייתה בלא ספק צעזייט און צעשפּרייט (מפוזר ומפורד) – תמונות מחיי משפחה יהודית. המחזה נכתב ב-1903 ועובד ב-1906. גם מחזה זה המשיך את הנושא שבחר שלום עליכם לרוב מחזותיו: במרכז המחזה עמד יהודי מהעיירה, גביר טרי, שעבר לעיר גדולה וחווה התרחקות ביחסיו עם ילדיו, המשתייכים לזרמים שונים ולעתים עוינים של הדור החדש, אך שותפים ביחסם השלילי לעולם הישן שהוריהם מייצגים.

בשנת 1904 הוסר האיסור על תאטרון יידיש ברוסיה וביוני 1905 חתם שלום עליכם על חוזה עם שני מפיקים של תאטרון יידיש, יעקב ספיבקובסקיוסם אדלר, להקמת תאטרון יידיש באודסה. לשלום עליכם הובטחה בו משרת מנהל אמנותי. ברם השלטונות התכוונו לאשר הופעות ביידיש רק ללהקות נודדות ולא הסכימו להקמת מרכז דרמה יהודי משמעותי בעיר המחוז. באוקטובר התפרץ גל פוגרומים ביהודים, ובדצמבר נאלץ שלום עליכם, שחווה בעצמו זוועות של פרעות בקייב (הסתתר עם בני משפחתו בבית מלון 'אימפריאל'), לעזוב את רוסיה. תכניותיו היו להגר לאמריקה, ושם להשתלב בחיי התרבות של הקהילה היהודית – שעוד התנהלו אז ביידיש – ובעיקר כמובן בחיי התאטרון. לכן תקופה זאת מאופיינת בהתמסרותו של שלום עליכם לכתיבה דרמטית. הוא המשיך לכתוב מערכונים (איינאַקטעקס) כּמו אַגענטן (סוכנים, 1905) ו-מענטשן (אנשים, 1907), ומחזות שמאוחר יותר לא היה שבע רצון מהם בעצמו: דער לעצטער קרבן (הקרבן האחרון, 1905), דוד בן דוד (1906), דאָס נײַע לעבן (החיים החדשים, 1907), וווּהין? (לאן, 1907). בעת ההיא גם המחיז את הרומן שלו סטעמפּעניו (1905–1907). תוך כדי עבודתו על סעטמפּעניו גילה סוף סוף שלום עליכם שדרכו לתאטרון עוברת דרך המחזת יצירות הפרוזה שלו. דוגמאות לכך הם המחזות: טבֿיה דער מילכיקער (טוביה החולב, 1914), ושווער צו זײַן אַ ייִד (קשה להיות יהודי, 1914), על פי הרומן דער בלוטיקער שפּאַס (מהתלת הדם, 1912). 

היצירות הדרמטיות (שאינן המחזות) המפורסמות ביותר של שלום עליכם הן קומדיות: דער אוצר (האוצר, 1908) שאחרי מות המחבר פורסם תחת השם גאָלדגרעבער (כורי הזהב), ו-דאָס גרויסע געווינס (הזכייה הגדולה, 1915) או 200,000 (עמך, בתרגום לעברית של י"ד ברקוביץ, 1915). את האוצר לא הצליח שלום עליכם לשווק לאף תאטרון, ואת הזכייה הגדולה כתב בשנה האחרונה לחייו, אבל אחרי מותו זכו שני מחזות אלה לאין-ספור הפקות מוצלחות והפכו למרכיב בלתי-נפרד ברפרטואר של רוב תאטרוני היידיש.

גם בשנים האחרונות לחייו המשיך שלום עליכם לכתוב מערכונים: קעניג פיק (מלך פיק, 1910), שרגא (1911), עולם הבא (1915), מיסטער בוים אין קלאָזעט (מיסטר בוים בארון, 1915), אין צווייען אַ זעקס און זעכציק (פעמיים שישים ושש, 1916). בניגוד למחזות גדולים שדרכם אל הבמה הייתה כרוכה בקשיים ארגוניים רבים, שימשו המערכונים – שהיו למעשה מחזות בני מערכה אחת – חומר לקריאה פומבית. בשנותיו האחרונות הייתה הקריאה לפני קהל מקור המחיה העיקרי של שלום עליכם. בקיץ 1914 לבדו ערך הסופר מסעות קריאה בהצלחה רבה, תחילה בוורשה ואחר כך בכל רחבי פולין, ליטא והארצות הבלטיות השייכות לרוסיה. אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ביולי 1914, נמלט שלום עליכם מעיר המרפא אלבק שבגרמניה לדנמרק השכנה, ואחרי כמה חודשים, ב-2 בדצמבר 1914, הגיע לארצות הברית. כבר ב-15 בדצמבר נערכה לכבודו קבלת פנים חגיגית בקופר-יוניון, ושבוע לאחר מכן הוא הופיע בערב קריאה בקרנגי הול . בשנת 1915 – השנה האחרונה לחייו – קיים ערבי קריאה בקליוולנד, דטרויט, סינסינטי, מונטריאול וטורונטו. האירוע המפורסם ביותר המאפיין את שלום עליכם כקריין אינו שייך לאחד ה'איינאַקטערס' שלו אלא למחזה גדול שלו, האוצר.

אחרי שנואש מניסיונותיו לשווק את המחזה לתאטראות ביידיש בניו יורק הקריא את המחזה ב-21 בדצמבר 1908 לפני קהל של סטודנטים ומהגרים פוליטיים יהודים בז'נבה באולם 'Handwerk', בהצלחה מסחררת.

אחרי שהות מאולצת בשווייץ (קיץ 1906) ובלונדון (סתיו 1906) עקב חוסר אמצעים שמנע ממנו להמשיך בדרכו עם משפחתו, הגיע סוף-סוף שלום עליכם לניו יורק ב-20 באוקטובר 1906, ומיד ניגש לעבודה בתחום התאטרון. שני תאטרוני יידיש התחילו להעלות הצגות על פי שלום עליכם בו-בזמן: 'Grand Theatre' של יעקב אדלר הציג את שמואל פאַסטערנאַק, אָדער דער אויסוווּרף (עיבוד של יקנה"ז) ו'Peoples Theatre' של בוריס טומשבסקי הציג את ייִדישע טעכטער (בנות ישראל) – המחזת סטמפניו. שתי ההפקות התחילו בהצלחה ובאולמות מלאים, אך לא החזיקו מעמד יותר משבועיים. ייתכן ששתי הפקות מקבילות של אותו המחבר הפריעו זו לזו והביאו לכישלונן המשותף. גם כישלונם של שלום עליכם וברקוביץ לשווק את האוצר ואת טוביה החולב הרחיקו את העלאת ההצגות על פי שלום עליכם ליותר מעשור, ולא אפשרו למחבר להנות מן התמלוגים ומן הסיפוק העצמי של יוצר תאטרון הרואה את הצלחותיו בחייו.

על מצבתו חקוקים שלושה בתי שיר שכתב בימיו האחרונים: ציון על מצבת קברי

איש יהודי פשוט היה,

יהודית כתב, לשמח

לבב המון העם ונשיו-

פה נטמן סופר מבדח.

 

כל הימים לצון חמד

עלי עולם ועל יצוריו,

כל העולם עשה חיל-

רק הוא נמק ביסוריו.

 

ועת העולם מלא שחוק פיו,

צהל, מחא לו כפים,

בכתה נפשו במסתרים-

עד אל עליון בשמים!

 

שלום-עליכם.

 

שלום עליכם – שנחשב לגדול סופרי היידיש ואהוב העם – לא זכה בהכרה ציבורית בתחום התיאטרון בחייו, ולא זכה לראות את הפקות רוב מחזותיו על הבמה.

--------------------------------------------------------------------

סקירה זו הנה תקציר מתוך "שלום עליכם על הבמה הארץ ישראלית והישראלית " חיבור לשם קבלת דוקטור לפילוסופיה למחלקה לספרות עם ישראל אוניברסיטת בר אילן תשע"ד 2014

 לאתר THE OFFICIAL SHOLEM ALEICHEM WEBSITE

שלום עליכם בקולו  קורא את המונולוג "לו הייתי רוטשליד" ביידיש (1 דקה )

שמואל רודנסקי שר  "לו הייתי רוטשילד" ביידיש בכנר על הגג בגרמניה (3:30 דקות)

חיים טופול שר "לו הייתי רוטשילד" באנגלית מתוך הסרט כנר על הגג  (5:41 דקות)

השיר "לו הייתי רוטשילד" מתוך הפקת כנר על הגג ביפן  (2:23 דקות)

(First Look at Fiddler on the Roof on Broadway 2015 (0.49

תמיכה, חסות ,שיתוף פעולה