עיר של חלום מאת אלזה לסקר- שילר, עורך: מוטי סנדק
מאת: ענבל בראל
"באותו ערב
ישבה בינינו אישה קטנה בכובע מעוקם
והביטה בעיון
בעיניה הגדולות בעיניה השחורות
והנפלאות בזר סיגליות עדין.
מסביב התלחשו,
זוהי המשוררת
הנה המהוללה, הנה והנה,
ונפשי יצאה אליה"
(זלדה)
אלזה לסקר שילר עלתה ארצה ב-1939 כאישה מבוגרת, מהגרת שלא מבחירה מאימת הנאצים, לאחר שלא הצליחה לחדש את רישיון שהותה בשוויצריה. משוררת מהוללה הגיעה לירושלים, העיר שכתבה עליה וחלמה עליה וראתה בה גן-עדן נכסף. היא המשיכה ליצור במולדת החדשה-עתיקה: ייסדה מועדון ספרותי וערבי קריאה, ציירה, וכתבה שירים כואבים, נוגים ויפים.
משוררת מהוללה התגוררה בירושלים, אבל שנותיה האחרונות עברו עליה ללא תהילה. כמו הגיבורה של עגנון, היא פיזרה בנדיבות סוכריות לילדים ולחם לציפורים, אך הדלות, הבדידות ותחושות הניכור והאכזבה ניכרו בפניה: לא חוט של חן וחסד ורחמים נמסך עליהם, כי אם קמטי זעם, תשישות ועלבון. ובכל זאת, כשישבה בבתי-קפה (והיא ישבה הרבה בבתי-קפה), היו שזיהו אותה כיוצרת גדולה. הד או צל לקיומם של עולמות עליונים.
כן, היו שזיהו אותה באותם שנים, וגם זכרו אותה לאחר מותה באמצע שנות ה-40, אבל הם היו מעטים. רוב-רובו של הציבור בפלשתינה של אותן שנים לא ידע מי זו אלזה לסקר-שילר, וגם היום, למען-האמת, רבים לא מכירים את שמה. גבריאל צורן, במאמרו המופיע בספר עיר של חלום מסביר כי אחת הסיבות המרכזיות לכך שדמותה לא נחקקה בתודעה הציבורית היא העובדה הפשוטה שחלק גדול מיצירתה לא תורגם לעברית. בסוף שנות השישים היא אמנם זכתה לגאולה רגעית הודות ליהודה עמיחי, שתרגם קובץ שלם של מבחר משיריה, ובשני העשורים האחרונים היא חדרה מעט לתודעה הציבורית בזכות נתן זך, שמעון זנדבנק, ישראל אלירז, יגאל תומרקין, איטה שדלצקי, יהודית שרגל,ליאורה בינג-היידיקר ואישים נוספים שתרגמו את שיריה, כתבו בעקבותיה או ציירו בהשראתה, ועדיין – מרבית הישראלים לא מכירים את השם אלזה לסקר-שילר, ולא יודעים שהיא לא הייתה רק משוררת אלא גם מחזאית וסופרת וציירת מוכשרת, אישיות מרתקת שביצעה אמנות פרפורמטיבית ומופעי דראג הרבה לפני שהמושגים האלו הומצאו והפכו לאופנה.
אלזה לסקר-שילר הייתה בוודאי שמחה לראות את עיר של חלום, ,הספר המרשים והמהודר שמחזיר אותה לחיים. היא אמנם טענה שאין צורך לתרגם את שיריה משום שהם "כתובים עברית ממילא," אבל מחזות זה משהו אחר. הצופים אולי יוכלו להתחבר אל האווירה מתוך התנועה, המוזיקה והתפאורה, אך כדי להבין את הדיאלוגים, המונולוגים והעלילה, יש לתרגמם ללשון מתאימה.
יותר מ-75 שנה לאחר מותה, אלזה זוכה לספר מרהיב בעריכת מוטי סנדק, שבו ניתן לקרוא לראשונה את מחזותיה בעברית. אבל עיר של חלום הוא יותר מאסופת מחזות. למעשה, ניתן לראות בו מעין אודה מיוחדת לאלזה, מחווה עשירה וססגונית, מלווה במאמרים ומסות, שירים ותמונות – חגיגה לעיניים, לרוח ולנפש.
אלזה עצמה הייתה בוודאי מברכת על הספר הזה, ומתרגשת לגלות כי זוכרים את שמה, כותבים עליה וקוראים את מחזותיה גם היום. 76 שנים לאחר שנפרדה מן הארץ שעליה חלמה, מחזירים אותה אל קדמת הבמה ומשיבים לה תהילה ראויה.
עיר של חלום, הוצאת הספרים סמטאות-אורים ובשיתוף הספרייה הלאומית
עורך: מוטי סנדק
מתרגמים: פרופ' גד קינר- קיסינגר, אסתר פון-שוורצה ואבישי מילשטיין
קישורים
הספר עיר של חלום קרא כאן
בלוג הספרנים הספרייה הלאומית קרא כאן
אלזה לסקר-שילר באתר הספרייה הלאומית קרא כאן
עיר של חלום באתר של נילי דגן קרא כאן
גורלם של מנהיגי הנאצים על פי אלזה לסקר-שילר באתר יקום תרבות קרא כאן
עיר של חלום באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה קרא כאן
אני ואני ואלזה לסקר-שילר, ביקורת בהארץ תרבות וספרות קרא כאן
ערב השקת הספר עיר של חלום בספרייה הלאומית 15/12/2016
"אניואני" טרגדיה תיאטרונית, מאת : אלזה לסקר-שילר,
תרגום מגרמנית, עיבוד לקריאה מבוימת ובימוי: פרופ' גד קינר- קיסינגר
מוזיקה : בתיה פרנקלך ואכד יזרעאל , משתתפים :תלמידי מסלול המצטיינים במשחק, החוג לאמנות התיאטרון, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל אביב בוצע במסגרת הכנס "עיר של חלום: המשוררת אלזה לסקר-שילר ויצירתה לתיאטרון", המרכז למורשת היהדות ע"ש ציבליסטה אוניברסיטת תל אביב ,30.5.2018.